<h1>ראבי"ה סימן תרי"ג</h1>
<h2>דף ט:</h2>
העושה סכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית. אמר רבא לא שנו אלא שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצילתו כשירה, ודייק לה מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית. וכשחמתו מרובה מצילתו אוקמינא דאפילו לכתחלה מותר לעשותה תחת האילן. ופרכינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, ומשני כשחבטן, דבטל ברוב כיון שמעורב. ורש"י פירש הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דהא חמתו מרובה מצלתו היא אם לא על ידי צל האילן דמהני להשלים צל הסוכה. משמע מדבריו שאם הסוכה צילתה מרובה מחמתה אפילו אם האילן מיצל כנגד סכך הסוכה כשר אפילו בשלא חבטן. ולקמן חזר בו בפירושו במלתה דרבי ירמיה שאמר התחתונה כשירה ועליונה פסולה וגריס הכי מהו דתימא נגזור ליפסול התחתונה משום דקימא עליונה פעמים למעלה מעשרים אמה ולא מסיק אדעתא למיחש אתחתונה דהא צילתה מרובה מחמתה משום צירוף סכך [פסול עם] כשר וכו' כדאיתא בפירושיו, אלמא אפילו במקום שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה אם העליונה למעלה מעשרים משמע שמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר לפסול. וכן בינותי נמי מדברי רבינו יב"א. וכן מסתבר, שהצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה, שהרי אם יטול סכך הסוכה אכתי מציל האילן, [לא שנא קדם האילן לסוכה] ולא שנא קדמה סוכה לאילן, כיון שמונחין ענפי האילן כנגד הסכך הכשר זה וזה גורם פסול. ומיהו אם היה כך שענפי האילן לא היו מציל[ין] כנגד הסכך אלא כנגד מקום האויר שבין עצי הסכך הכשר ובאותו עצי הסכך היה צילתה מרובה מחמתה לא מצטרף סכך פסול לפסול, שהרי אינן מכוונין ובסכך הכשר יש כשיעור, שאילו ינטל הפסול יש בהכשר כשיעור, ואם יטול הכשר הפסול חמתה מרובה מצילתה והוא המיעוט. ותנן [ט"ו ע"א] המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותן כשירה, ואמרינן מה כמותן בנכנס ויוצא, שהכשר מרובה, ולא פריך התם והא קא מצטרף סכך פסול לסכך כשר, משום דלא שכיחי שיהיו מכוונים נגד האויר גרידא. ואי קשיא למה תלה רבא הטעם הפסול באילן שצלתו מרובה מחמתו וההכשר שאין צלתו מרובה מחמתו, הלא בשניהם פעמים כשירה ופעמים פסולה, ולא קאי אלא אם יש רוב בסכך של סוכה כדי לבטל את האילן, ואם יש רוב אפילו שניהם צלתה מרובה מחמתה כשירה, ואם אין שם רוב אפילו אם שניהם חמתן מרובה מצילתן פסולה. יש לפרש דלהכי תלה טעמא בהכי, משום דכשהאילן צלתו מרובה מחמתו הוי כמו דבר חשוב ולא בטיל אפילו אם יש מן הסיכוך הכשר הרבה. וכן נמי הטעם גבי המקרה בשפודין שאם אין הריוח ביניהם כמותן אפילו אם היה עב הסכך כשר ומרובה לא היה בטל הפסול, שכיון שצילתו מרובה מחמתה חשיב ולא בטל. ואין מבטלין איסור לכתחלה ליכא למיתמיה, דהא קודם יום טוב שאין איסור עדיין ניתקן. ועוד דאין מבטלין איסור לכתחלה מדרבנן הוא והני מילי במקום שנהנה, כגון לאכול או להחם, אבל מצות לאו להנות נתנו.
